הורות קשוב"ה

הגישה שלנו מבוססת על ההנחות הבאות:

הילדים שלנו הם טובים ומוכשרים והיכולת שלהם לחשוב, ללמוד, לשתף פעולה ולהתגמש תלויה באופן ישיר בתחושת החיבור שלהם. ילדים שנמצאים בקשר קרוב עם הוריהם, מסוגלים למצות את האינטילגנציה שלהם והיכולות שלהם. 

​

במקרים בהם התנהגות הילדים נעשית לא הגיונית, תחושת החיבור מתערערת  והם בעצם מבקשים קרבה, התקשרות והבנה. הורים יכולים לתת מענה לבקשות אלו באמצעות כלי ההקשבה : 'זמן שלנו', 'הקשבה במשחק', 'הצבת גבולות' או 'השארות קשובה'. בתהליך זה הקשר מתבסס ונבנה מחדש והילד מרגיש שוב קרוב להורה. הילד פורק את המצוקה, מתחבר מחדש ואז הוא יכול לחשוב ולקבל החלטות מושכלות. התפיסה שמנחה גישה זו היא שאם ניתן מענה לגורם הרגשי להתנהגות נשיג את השינוי ההתנהגותי המיוחל. זאת בשונה מגישות אחרות, ששמות דגש על חיזוקים חיוביים ושליליים ומתמקדות בניסיון להשיג כך שינוי התנהגותי. 

​

במקרים רבים התובנה לגבי מקור ההתנהגות, עוזרת להורה להיות רגוע יותר ולהחליט כיצד לפעול במקום להגיב באופן אוטומטי. 

​

כאשר הורה נמצא תחת עומס רגשי ומתחיל להתנהג באופן לא הגיוני, גם הוא זקוק לתמיכה ממישהו שיקשיב לו ויעריך את מאמציו ואהבתו לילדיו. כל הורה צריך מקום בטוח לשחרר את הרגשות שמפריעים לו להיות הורה פנוי , אוהב ורגוע. הורה פנוי גם יצליח להציב גבולות הגיוניים בחום ורגישות. 

הורה שמרגיש מחובר לילדיו ולהורים אחרים יכול לפתור בעיות בקלות יתר במשפחתו ובקהילה. ההורות הופכת למהנה יותר ומתגמלת יותר.

 

העבודה במסגרת קבוצתית עם עוד הורים מאפשרת להפיג את תחושת הבדידות, להבין שההורה אינו חריג וכי לכולם יש התמודדויות משותפות.