מסיבת יומולדת – דמעות וחיוכים

 

אני רוצה לחלוק איתכם את החוויה שהייתה לנו היום. חגגנו לשירלי יומולדת 6. הזמנו רק 6 ילדים - שלא יהיה יותר מדי. היא נורא התרגשה - שמחה, חיכתה, רצה, קפצה. באיזשהו שלב באו מספיק ילדים והם שיחקו זה עם זה ולא הקשיבו לה. אחר כך הם נכנסו לבריכה בלי שהיא הרשתה להם. הם השפריצו מים והיא לא רצתה להיכנס לשם.
שירלי פרצה בבכי תמרורים, עם דמעות, עם צעקות של "לא רוצה", "הם לא מקשיבים לי", "הם לא משחקים איתי" וכו'
אני רוצה להגיד שלפני הקורס לא יכולתי להתמודד עם זה. פשוט לא ידעתי מה עושים במצב הזה. זה יומולדת שלך, מה אני אמורה לעשות עם הבכי הזה עכשין? עושים את זה בשבילך, זה הילדים שאת הזמנת, מה הבעיה?
זה שידעתי בדיוק מה היא צריכה, וזה שבעלי תמך בי וגיבה אותי , וזה שידעתי גם שזה ייגמר ,ושזה טוב ובריא - כל אלה נתנו לנו כוח לשרוד את התפרצות הזעם שלה.
אחרי בכי ארוך מאוד (באמצע מסיבה, עם הורים זרים וילדים משתוללים בכל הבית), שירלי הייתה מסוגלת להמשיך במסיבה ולהנות. היא נרגעה ונכנסה לבריכה. היא שיחקה יפה שעתיים עם כולם - בלי בכי או צעקות או מריבות.
והיא אמרה בסוף שהיה לה כיף ושזה היום הכי מאושר בחייה.
:)
תודה רבה לך רביד
את הפכת את העולם לטוב יותר לי ולמשפחה שלי

איב וקאלוק, חיפה