איך להציע תמיכה למתבגרים

depressed-boy-sitting-on-the-swingלאחרונה שאלו אותי כיצד לתמוך במתבגר שהוא "ככל הנראה מדוכא, מסתגר ומסרב לצאת מהמיטה לביה"ס או פעילויות אחרות".
לבן שלי לא היתה בעיה לצאת מהמיטה ולכן לא אוכל להתייחס לזאת אבל אני כן יודעת כי הרעיון של לפגוש את הנער במקום שבו הוא נמצא – הוא כל כך חיוני. מהמקום הזה נוכל לבנות את הגשר שעליו ילדינו ילכו בבטחה או יוכלו לסלק חלק מהפסולת הרגשית שחוסמת אותם.
חשבתי על בנים מתבגרים באופן כללי ואיך רק להיות איתם זה כל כך חשוב. להיות בשקט, ללא דיבור, פשוט להיות נוכח זה חיוני. להאט את קצב הדברים, לבוא ללא אג'נדה.
לאחרונה אני פשוט נכנסת הרבה לחדר של בני (בן 12), לאחר דפיקה בדלת. אני לא אומרת דבר חוץ מ "הי" , ואז אני דואגת שיהיה ברור ממעשיי כי אני לא עסוקה בדבר פרט ללהיות קרובה אליו. אני לא מנסה ליצור קשר עין או לשאול אותו מה הוא עושה. אני פשוט מרוצה מכך שאני יכולה להכנס אליו לחדר. אני יושבת על המיטה, נשענת בגבי על הקיר.
ואז אני מחכה.

הוא ימשיך לקרוא או לצייר, או להתעסק בכל דבר אחר שלו, ולרוב הוא מתנהג כאילו אני לא שם. אני חושבת שהמערכת הלימבית שלו בודקת אותי כל הזמן. – כמו שהוא היה עושה כאשר במשך חודשים הוא בילה כל זמן שלנו בהתנגשויות בין משאיות צעצוע, כאשר התחלנו לעשות זמן שלנו לפני עשר שנים. זה כמו לשאול :" האם את באמת הולכת להישאר איתי? או האם תברחי כאשר תשתעממי?"
אחרי כעשר דקות הוא מתחיל לדבר על בית ספר ועל חברים ועל דברים מצחיקים שהוא ראה באינטרנט או שהוא מראה לי מה הוא מצייר ואני מסתכלת בתשומת לב ורוגע. לפעמים הוא מתחיל לקלוע לסל שבגב הדלת שלו ומוסר לי את הכדור לקלוע סל או שניים. ולפעמים לא קורה שום דבר מיוחד.
והנה הדבר המעניין. שמתי לב שאחרי ובמהלך אותו יום, הוא רגוע יותר, נחמד יותר לאחיו הקטן, יוצר יותר קשר עין, מתעניין בדברים יותר מהרגיל... כאילו בכה ומשהו השתחרר שם. זה מדהים בעיניי.
אז הנה מה שהצעתי למשפחה זו (ומשפחות אחרות עם מתבגרים) .. כאשר הבן שלכם נשאר במיטה, עושה את עצמו ישן, נסו להיכנס איתו למיטה, ללא דיבורים, כאילו יש לכם את כל הזמן שבעולם, ללא ציפיה לשיחה או תגובה.... או שפשוט תשכבו על הרצפה לצד המיטה.
כהורים למתבגרים יש לנו פעמים רבות תחושה עזה של חרדה, פחד ודאגה לגבי המתבגרים שלנו כאשר הם מתוסכלים ולא שמחים. אנחנו דואגים מהשנים הצפויות להם וכל מה שיצטרכו להתמודד איתו. לכן להישאר רגועים ולפגוש אותם בדיוק במקוםשבו הם נמצאים הוא מקום טוב להתחיל בו. זו לא תשובה מושלמת אבל התחלה טובה לבניית אמון , כדי שידעו שאנחנו לצידם כאשר הם צריכים לפרוק חלק מהמטען שמעיב על חייהם המלאים והמאושרים.

קירסטן נוטלסן - מנחה מוסמכת של Hand in Hand

 

לקוח מתוך הבלוג האמריקאי: http://superprotectivefactor.com

תורגם ע"י: מרב בסר – 'יד ביד להורים'