אבות הם הורים מדרגה ראשונה


ילדים מתים על האבא שלהם! הילד שלך אוהב לשמוע את הקול שלך, לראות אותך נכנס הביתה, לשבת לידך סביב השולחן ולשחק איתך כמה שרק אפשר..
אב אחד שאני מכירה סיפר לי איך התינוקת בת ה-15 חודשים שלו טיפסה על המיטה שלהם ב-6:00 בבוקר, זחלה לעברו, הביטה לו בעיניים, ובעדינות דחפה את האצבעות שלה לתוך הנחיריים שלו! הילדים שלך רוצים מגע איתך- עם כולך!
עם זאת להיות אבא זה לא עסק פשוט. תחושת המחויבות שמוטלת עליך לפרנס את משפחתך כרוכה לעיתים בתחושת נואשות: אם לא תהיה לך הכנסה, דברים איומים יקרו למשפחתך.

אנו חיים בחברה בה למשפחות אין "רשת בטחון", דבר המוביל אבות רבים לתחושת חיים ומוות בנושאי עבודה. וכשהמרדף אחר עבודה נעשה מתוך דאגה, העייפות וההתשה מחכות מעבר לפינה. שעות ארוכות, ציפיות גבוהות, סביבת עבודה לא יציבה ואימת העוני, כל אלו מקשים עלינו להנות מהילדים שלנו. כמו כן קשה לאבות לחשוב על עצמם בנפרד כאבות וכגברים. מה אני רוצה לעשות עם חיי? איך אני רוצה לחיות? מה הדברים החשובים לי באמת?
להקשיב לאבות אחרים מדברים על הורות ועל הדברים שחשובים להם זהו הצעד הראשון להסרת תחושת המחויבות הכבדה. ההזדמנות לשתף אחרים בתקוות העמוקות ביותר שלך לקשר שלך עם ילדך ועם בן/בת זוגך/תך יכולה לשפר את מצב הרוח. לראות כמה שאבות הם טובים ובאיזה נחישות הם מנסים להיות הכי טובים וכמה שאכפת להם, מאפשר לאבות להיות פחות קשים עם עצמם.
דבר אחד שחשוב להבהיר הוא שאבות הם הורים שווים לכל דבר.הילדים רוצים, צריכים ואוהבים את האבות שלהם. אמנם יש ילדים שאין להם את הזכות לגדול עם אבא, והם מסתדרים בסדר גמור, אבל אתה צריך לדעת שלא משנה מהי הסיטואציה המשפחתית שלך, הילד שלך רוצה אותך קרוב.
לעיתים קרובות נראה כי ילדים מעדיפים את האמהות שלהם, וכאשר מצב הרוח שלהם ירוד, הם יעדיפו שאמא תלטף אותם במצח, תנשק להם את המכה או תקשיב לסיפורים שלהם על היום הקשה שעבר עליהם. אך זה בדרך כלל רק תוצאה מנסיבות תרבותיות: אמא בדרך כלל נמצאת כשקורה משהו קשה, כי בעולם בו אנו חיים, אבא בדרך כלל נמצא יותר זמן בעבודה.
במשפחות בהן האבא נשאר בבית, הילדים נוטים לפנות אליו בעת צרה או משבר, והאמא היא זו שצריכה להתאמץ לא להגיע ל'שוליים' הרגשיים של המשפחה.
אתה לא חייב להישאר ב'שוליים' הרגשיים של החיים של ילדייך. מה שעוזר לילדים ליצור קרבה רגשית הם כמה דברים פשוטים שכל אבא יכול לעשות, ברגע שהוא מגלה את הסוד.
הילדים שלך אוהבים משחק, במיוחד משחק פיזי.
הילדים שלך יאהבו כל פעם שתרדו על הרצפה ותעשו מלחמת כריות, תאבקו, תרכיב אותם כמו סוס או שתשחקו מחבואים. אם אתה תדאג תמיד להפסיד (אולי לא יותר מדי, כי ילדים אוהבים קצת תחרות) ואם תזהר לא להיסחף עם הכוח שלך בזמן המשחק, הם יצחקו וימצאו כל מיני דרכים "לתפוס" אותך. ככל שהם יצחקו יותר, ככה הם ירגישו יותר קרובים אלייך. שמחה וקרבה נבנים דרך זמני משחק כאלה.
הילדים שלך רוצים שתקשיב לרגשות שלהם, לא שתתקן אותם.
כשילדים כבר מותשים מרוב משחק, הם מרגישים בנוח להעלות את הרגשות העמוקים והכבדים יותר שלהם. זוהי הזדמהות פז. הם יפרצו בבכי גדול על עניין פעוט כמו: אמרת שנגמר זמן המשחק, או שהם חייבים לשים חגורת בטיחות או שהם לא אוהבים את האוכל בארוחת הערב. מה שאתה צריך לזכור,כדי לבנות קירבה עם הילד שלך, זה שהוא רוצה שתקשיב לו כשהוא בוכה.
תאהב אותו, תלטף אותו בעדינות, תאמר מעט ותעמוד מאחורי הגבול שהצבת. הוא יוציא החוצה את כל התחושות הרעות ויראה שהצעת את אהבתך גם בזמן שהרגיש נואש, כועס או עצוב. זו סוג ההקשבה שעוזרת לילדים שלכם להרגיש שאתם תמיד תהיו לצידם. זה סוג ההקשבה שמעבירה להם את האכפתיות שלך בזמן הכי הכרחי- כאשר הוא מרגיש לא רגוע ופגיע. כל מה שעלייך לעשות זה להיות נחמד וסבלני. והילד שלך יראה לך יותר קרבה ואמון לאחר שסיים לבכות או לכעוס.
הילדים שלך רוצים שהחיים שלך יהיו טובים.
לעבוד קשה מדי מבלי לדבר עם אף אחד על הדברים שחשובים לך רק ירחיק אותך מילדייך. הילד שלך צריך את הנוכחות שלך יותר מאשר הדברים שכסף יכול לקנות. זה בסדר להגיד לא ללחץ לקנות דברים שהילדים שלך רוצים על מנת לבלות יותר זמן עם משפחתך, הם אמנם עלולים לבכות ולהתרגז, אך אתה תראה שאם תציע להם את אהבתך, הילד שלך ירגע, יוותר, ירגיש קרוב יותר אלייך, ולעיתים קרובות ה"באלי" יהפוך ל"בוא נשחק".
אל תהסס להציב גבולות שהגיוניים בעינייך, גבולות שמאפשרים גם לחיים שלך להיות טובים.
מקומך במרכז המשפחה, קרוב ועטוף באהבה. וכולנו צריכים לעבוד ביחד כדי לדאוג לכך שאבות יזכו ביותר זמן, יותר שקט נפשי ויותר חיבור להורים אחרים, כדי שיוכלו להירגע ולהינות מהחוויה האדירה של לגדל ילדים.

תורגם על ידי: שירה אברמסון

לינק למאמר המקורי: https://www.handinhandparenting.org/article/fathers-are-primary-parents/